הדלעת שהפכה להיליקופטר

בוקר אחד, Matheo קם מהשינה שלו ואמר: "היום אמצא חברים חדשים!" הוא יצא מהבית שלו והלך אל היער הירוק. שם, בין העצים הגבוהים, הוא ראה משהו מוזר מאוד. דלעת גדולה וכתומה! היא הייתה מבריקה כמו שמש והייתה כל כך גדולה שMatheo לא האמין למראה עיניו. הוא התקרב וראה שהדלעת הייתה עצובה מאוד.

"למה את עצובה?" שאל Matheo. "אני רוצה לעוף כמו הציפורים," ענתה הדלעת. "אבל אין לי כנפיים!" Matheo חשב על רעיון מעניין. אולי הוא יכול לעזור לדלעת לממש את החלום שלה. "מה דעתך על זה," אמר Matheo, "נבנה לך היליקופטר קטן!" והדלעת קיבלה את הרעיון בשמחה.

Matheo חיפש כל מיני דברים ביער: הוא מצא רצועות עץ, כמה חוטים צבעוניים, ואפילו כמה עלים ירוקים. הוא עבד קשה והתחיל לבנות את ההיליקופטר. בזמן שהוא עבד, הגיע Kilian, האריה האמיץ, והציץ מהשיחים. "מה אתה בונה כאן?" הוא שאל בסקרנות.

"היי, Kilian! אני בונה היליקופטר לדלעת! היא רוצה לעוף!" הסביר Matheo. Kilian התלהב ואמר: "אני רוצה לעזור! אני יכול להיות הטייס!" Matheo וצחקו יחד, והתחילו להוסיף לעצים את הכנפיים של ההיליקופטר. הדלעת ציפתה בקוצר רוח לראות את התוצאה.

לאחר כמה שעות של עבודה קשה, ההיליקופטר היה מוכן! Matheo, Kilian והדלעת טיפסו פנימה, והם היו מוכנים לטיסה הראשונה שלהם. Matheo לחץ על כפתור הקסם, וההיליקופטר התחיל להתרומם לאט לאט מהקרקע. הדלעת צעקה בשמחה, "אני עפה! אני עפה!"

כשהם טסו מעל היער, הם ראו דברים נפלאים. הם ראו ציפורים רוקדות בשמיים, והשמש זוהרת כאילו מחייכת אליהם. גם Freya, הלטאה הירוקה, הצטרפה אליהם ומילאה את האוויר בשירים מתוקים. "אני רוצה להצטרף לטיסה!" היא קראה, והם קיבלו אותה באהבה.

בהמשך היום, החבורה עפה מעל הים הכחול והגיעו עד למקום שבו חיים הלווייתנים הגדולים. הם ראו לוויתן גדול קופץ מתוך המים ועושה סלטות! "וואו, זה מדהים!" צעק Kilian. "החיים יפים כל כך!" Matheo, Kilian, Freya והדלעת צחקו ורקדו באוויר, והיה להם יום בלתי נשכח.