האננס המצחקק

בבית קטן עם גג אדום גר כלב טוב ושמח בשם בוני. בבוקר הוא מצא ליד הדלת אננס גדול וצהוב. האננס עמד שם בשקט, כאילו חיכה לו.

בוני רחרח את האננס ואמר, "שלום לך!" פתאום באה דבורה קטנה וזמזמה סביבו: "זזז, זה אננס חשוב מאוד!" בוני כשכש בזנב וחייך.

הדבורה עפה אל החלון של הבית וסימנה לבוני לבוא אחריה. בוני לקח את האננס בעדינות בפה, אבל אז האננס התחיל להתגלגל לבד אל החצר...

בוני רץ אחרי האננס המתגלגל וקרא לדבורה, "דבורה קטנה, מה לעשות?" הדבורה נחתה על פרח לבן ואמרה, "זזז, קודם צריך להקשיב לצחוק שלו."

בוני התקרב בשקט. מתוך האננס נשמע "הי-הי-הי!" קטן ומתוק. בוני צחק גם הוא, והאננס נעצר ליד שער כחול שלא היה שם אתמול.

בוני שם את כפו על השער הכחול ופתח אותו לאט. חריקה קטנה אמרה "קיק", ומאחוריו נגלה שביל נוצץ ורך. האננס קפץ פנימה וצחק, "הי-הי-הי!" ובוני הלך אחריו בזהירות.

בסוף השביל חיכו פרפרים, ציפור קטנה, וקערה מלאה חתיכות אננס מתוקות. הדבורה זמזמה, "זזז, מצאת את גן הצחוקים!" בוני טעם חתיכה אחת, והיא דגדגה לו את הלשון. כולם צחקו יחד בשמחה.

כשהשמש התחילה לרדת, האננס נתן לבוני חיבוק קטן ומתוק. בוני חזר הביתה עם הדבורה, עייף ומרוצה. הוא נשכב על השטיח הרך, חלם על שער כחול וצחוק קטן, ונרדם בשקט עם חיוך גדול.